חמישה עקרונות יסוד
-
קיים כוח ריפוי אחד וזה כוח ריפוי טבעי של הגוף. מטרת הרפואה לעזור וליצור תנאים אופטימליים לריפוי הטבעי.
ברור שגבס לא מרפא, אלא מקבע ובזה יוצר תנאים אופטימאליים לעבודה מדהימה של הגוף בחיבור בין שני החלקים של העצם. כך גם ניתוח כירורגי להוצאת מוקד מוגלתי, נגיד תוספתן מודלק, מאפשר לגוף להמשיך בעבודת ריפוי באזור הנגוע. כאשר ישנו פצע קטן, פועל הגוף כדי לעשות את כל העבודה הנדרשת כדי לעצור איבוד דם, לסגור את האזור זמנית כדי למנוע חדירת זיהום, לבנות רקמה חדשה ולחזור לתפקוד. כל זה מתרחש בלי שאנחנו חושבים או עושים פעולה כל שהיא, באופן אוטומטי כי ככה בנוי גוף האדם. אם הפצע גדול מדי והחלקים מרוחקים נדרשת עזרה לגוף וזה תפקיד של רפואה. לקרב את שני החלקים על ידי תפירה או שיטות אחרות כדי לאפשר לגוף להשלים את יתר המשימה.
בבעיות אורטופדיות פציעות נוצרות כאשר עומס חיצוני יותר גדול מיכולת הגוף להתמודד איתו. אם נעזור לגוף להקטין את העומס או/ו לעלות את יכולת הגוף שנחלשה בגלל בעיות אחרות (לרוב סמויות), נעזור לגוף לבצע ריפוי טבעי.
2. הסימפטום הוא החוליה האחרונה בשרשרת השינויים הסמויים המתרחשים בגוף.
לכן, הטיפול צריך לפנות אל מקור הבעיה שיכול להסתתר במקום אחר ומרוחק ממקום הכאב/מגבלה. קיימות בעיות סמויות בגוף שהם אינם סימפטומטיים, אבל משמשים כגורם תורם לבעיות אחרות.
ישנם שלוש רמות של התפתחות המחלה:
שלב ראשון – קומפנסטורי (פיצוי) – כאשר הגוף מפצה על הבעיה על ידי עזרה מאזורים אחרים או ממערכות אחרות. השלב הזה לא סימפטומטי ובדרך כלל לא מזוהה על ידי רפואה מערבית, אבל ניתן לזיהוי על ידי אבחון סיני, אבחון על פי גלגל העין, אבחון קינזיולוגי וכו.
השלב השני הוא תפקודי כאשר ניתן לזהות הפרעה בתפקוד האבר על ידי בדיקות הקיימות ברפואה המודרנית. הבעיה עדיין תפקודית ללא שינויים במבנה.
השלב השלישי שייך לשינוי במבנה האבר. השינויים יכולים להיות הפכים וקבועים, הלא ניתנים לחזרה למצב הקודם.
לכל בן אדם קיימת שרשרת של אזורים הנ"ל, לרוב סמויים, שהוא חי איתם במשך שנים רבות. זה לא בהכרח מתפתח למחלה, אבל דורש מהגוף משבים כדי לפצות על חוסר איזון שנוצר. כאשר מופעיה סימפטום משמעותו שהאיזון הקיים הופר. זה יכול לקרות עקב העליה בעומס החיצוני או ירידה ביכולת הגוף להתמודד עם העומסים הרגילים.
מטרת הבדיקה לפענח את שרשרת הנסתרת ולגלות איזה אזור הוא אזור ראשוני ואיפה צריך להשפיע כדי להוריד עומס מהאזור הכאוב.
3. קיימת היררכיה של מערכות בגוף, כאשר מערכת שריר-שלד לא תמיד במקום ראשון.
לדוגמה, אספקת חמצן היא משימה חשובה וחיונית הרבה יותר מאשר תפקודה של מערכת שריר-שלד.
לכן הרבה פעמים בעיות שריר-שלד הם תוצאה של אזורי דיספונקציה שנמצאים במערכות אחרות ומשפיעות על מערכת שריר-שלד.
בלי התייחסות לכל הגוף ולכל המערכות אי אפשר לפתור בעיה אורתופדית בצורה יעילה, מהירה ולטווח ארוך.
4. הגוף הוא חלק מהטבע ולכן הוא לא טועה, אלא תמיד בוחר בדרך הפחות מזיקה שהינה חסכונית ויעילה ביותר.
המוח יודע מה היא תנועה טובה ביותר לגוף. אבל בשביל לתכנן את התנועה האופטימלית הוא חייב להיות בטוח שלגוף ישנה יכולת לבצע אותה. איך הוא יודע? בזכות החיישנים שנמצאים ביחידת שריר ומדווחים למוח על מוכנות השריר להתכווץ לפי פקודה שיקבל מהמוח. החיישן נקראה "קישור" או SPINDEL והוא מדווח כ60 פעם בשניה (במצב מנוחה ) על מוכנותו להתכווץ.
אם הגוף לא מקבל סימן מהשריר שהוא בטונוס תקין , הגוף מחפש דרך אחרת לבצע תנועה, הולך על תכנית ב', שהיא פחות יעילה, פחות חסכונית ויותר מזיקה, אבל הוא עדיין עושה את זה . למה?
5. הגוף נאמן לנו ותמיד יחפש דרך לבצע משימה שהצבנו לו
אכן כן כי הגוף נאמן לנו. הגוף רגיל לבצע כל משימה שהמוח מורה לו.
הגוף לא מבדיל בין הפקודה "לרוץ" כאשר בן אדם יוצא לג'וגינג בפארק או כאשר מקבל פקודה "לרוץ" כי אריה רודף אחריו, נו טוב, במקרה השני יש יותר אדרנלין והבדל בכול זאת קיים. אבל הנקודה שהגוף בכל זאת מבצע פעולה גם אם היא מזיקה לו.
